ירושלמי- למה נקראו האורים ותומים בשם זה?

וְנָתַתָּ? אֶל־חֹ?שֶׁן הַמִּשְׁפָּ?ט אֶת־הָאוּרִים? וְאֶת־הַתֻּמִּ?ים"

למה נקרא שמם "אורים ותומים"? - תלוי את מי שואלים..

בבבלי (יומא עג) אומרים כך:
"אורים - שמאירין את דבריהן; תומים - שמשלימין את דבריהן".

אח"כ דנים בגמרא, כיצד אפוא קרה הדבר, שבמלחמת ישראל עם בנימין, ההוראה היתה "עלו", ולבסוף הפסידו? ועונים: "הם שלא ביחנו אם לנצח אם להנצח". כלומר: אכן האורים ותומים לא הבטיחו נצחון, אלא רק אמרו לעלות.

לשון הירושלמי (שם ז ג) שונה קצת:
"ולמה נקרא שמן 'אורים'? שהן מאירין לישראל; ו'תומים'? שהן מתימין לפניהם את הדרך, שבשעה שהיו ישראל תמימין, היו מכוונין להן את הדרך, שכן מצאנו שבידו להן בגבע בנימין. רבי יהודה אומר: חס ושלוםשלום! לא בידו להם בגבע בנימין. שבראשונה אמר 'עלה' ולא אמר 'נתתיו', ובשניה אמר 'עלה' ואמר 'נתתיו'."

ההסבר הראשון בירושלמי אומר שהאורים ותומים הטעו את ישראל, כי לא היו ראויים לנצחון. ישראל יודעים שכאשר האורים ותומים מטעים אותם, זה מחמת שדרכם אינם שלימה, ועליהם לתקן את דרכם.

יש כאן הבדל בין התלמודים.

לפי הבבלי האורים ותומים מצד עצמם, אומרים דברים מאירים ומוחלטים. אלא שישראל לא הבינו היטב את כוונתם. היה פער בין דבריהם מצד עצמם, להבנת ישראל.

גם בירושלמי מדובר על הפער הזה. אבל בירושלמי מגדירים שהם מאירים לישראל, וגם כאשר היה פער זה, ההוראה מכוונת ביותר למה שראוי להם. היה כאן מהלך חינוכי לישראל. הכשלון במלחמת בנימין היה חלק מההארה לישראל.

ההבדל בין התלמודים נובע מאופי הקשר בין שמים לארץ.

"בגלות נפרדו התאומים. נתעלתה תורה שבכתב למרומי קדשה, וירדה תורה שבעל פה בעמק תחתית" (אורות התורה א). בבבלי מבינים שהכשלון בבנימין נבע מכך שבאמת ישראל לא הבינו נכון את האורים ותומים.

גם בירושלמי כך אומרים. אבל מוסיפים שהכל היה מכוון, כדי להאיר לישראל לכוון את דרכם. זה לא נבע מהמרחק בין עליונים לתחתונים, אלא מהקירבה ביניהם.